במקומות מסויימים שבהם אין הארקת יסוד (צריפים או מבנים טרומים ללא יסודות או שהתנגדות הארקה זו לאדמה עולה על 20 אום אין משתמשים בהארקת איפוס .אלא בשיטת “הארקת הגנה”. למעשה זו היתה השיטה הנפוצה ביותר בארץ עד שנות ה 80. בשיטת הגנה זו בדומה לשיטת האיפוס מחוברים חלקי מתכת של מכשירי החשמל למוליך אדמה המחובר לגוף מתכתי הנמצא באדמה (הארקה). גוף מתכתי זה יכול להיות צנרת מים עשויה מתכת או אלקטרודות הגנה מיוחדות השקועות באדמה, מוליך ההארקה אינו מחובר למוליך האפס של רשת ההזנה בניגוד לשיטת האיפוס. כפי שציינו נקודת אפס של רשת ההזנה מחוברת לאלקטרודת הארקה של הארקת השיטה. אלקטרודה זאת נמצאת גם היא בתוך האדמה. כאשר יש תקלה ונוצר מגע בין מוליך מופע למוליך הארקה באחד המכשירים שבמתקן זרם הקצר זורם אל המקור (שנאי או תחנת חלוקה) דרך האדמה ולא דרך מוליך האפס ברשת. החיסרון הגדול של שיטת ההארקה הוא שיעילותה תלויה בהתנגדות האדמה. בהתנגדות המגע שבינה לבין אלקטרודות ההארקה הנמצאים בה. התנגדות זו גדולה בהרבה מהתנגדות מוליכי המתכת שבהם משתמשים בשיטת האיפוס.

הארקת שיטה – מחברת את נקודת האפס של מקור הזינה לאדמה.
הארקת הגנה – מחברים כל מכשיר בעל מעטה מתכתי לפס הארקה בלוח החשמלי, ומלוח החשמל לפס השוואת פוטנציאלים.
הארקת יסוד – מחברת את פס השוואת פוטנציאלים למסה הכללית של האדמה, ע”י ריתוך כל יסודות הבניין ביניהם וחיבורם לפס השוואת פוטנציאלים ע”י פס מגולוון.
שיטת האיפוס – מחברת את מוליך האפס הראשי לפס השוואת פוטנציאלים.

דפים נוספים מתוך הארקות:

הארקה

הארקת שיטה

הארקת הגנה

הארקת יסוד

שיטת האיפוס

קטגוריה: מאמרים וכתבות

תגיות:הארקה, הארקות, הגנה, התחשמלות, סכנה